מיטשל ג. פייגנבאום
חתן פרס וולף בפיזיקה 1986
מיטשל ג. פייגנבאום
שייכות בעת הענקת הפרס:
אוניברסיטת קורנל, ארה"ב
נימוק למתן הפרס:
"על מחקריו העיוניים החלוציים, החושפים תכונות אוניברסליות של מערכות לא-לינאריות, והמאפשרות חקירה שיטתית של תופעות תוהו".
שותפים לפרס:
מיטשל ג. פייגנבאום
אלברט ג. ליבכאבר
פרופסור מיטשל ג. פייגנבאום (נולד ב-1944, ארה"ב) החל את לימודי התואר השני שלו במכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס (MIT). בתחילה נרשם לתחום הנדסת החשמל, לאחר מכן העביר את המיקוד לפיזיקה. בשנת 1970, הוא סיים בהצלחה את הדוקטורט שלו לתזה שבמרכזה יחסי פיזור, בהנחיית פרופסור פרנסיס א. לואו.
מיטשל ג. פייגנבאום הוא פיסיקאי מתמטי מקורי ביותר, שבעשור האחרון הובילו עבודותיו לפתיחתו של תחום עיסוק חדש לגמרי – מחקר התוהו – הגולש מעבר לגבולות המקובלים של דיסציפלינות מדעיות מוכרות. תגליותיו המתמטיות הובילו להכרה שדרך ההתקרבות לתוהו, באמצעות התופעה הידועה בשם "הכפלת תדירויות", הנה תכונה משותפת לקבוצה רחבה של מערכות. דוגמאות לכך: מיפוי קוואדראטי בממד אחד (נושא שאף תלמיד תיכון פיקח יכול לחקרו), ריאקציות כימיות מורכבות, היווצרות טורבולנציה בהולכה נוזלית בתנאים מתאימים והדינמיקה של גדילה באוכלוסיות ביולוגיות המתחרות זו בזו. בעזרת מחשב גילה פייגנבאום, כי ההתפצלויות (ביפורקציות) הגורמות להכפלת התדירויות של מסלולים (במרחב הפאזה) מסתעפות באופן רגולרי, תוך התכנסות לגבול בשיעור קבוע התלוי בקבוע אוניברסלי. תגלית זו הנחתה אותו לבניית הסבר תיאורטי לתופעה במונחים של הדמיה-עצמית וטכניקות של חבורת הנירמול-מחדש (רנורמליזציה). הסבר זה מהווה אחד השימושים הלא-טריוויאליים הבודדים של ק.ג וילסון על אודות חבורת הנירמול-מחדש, והללו זכו לניסוח מתמטי מדויק.
השפעת עבודתו של פייגנבאום הייתה מרשימה. היא הצמיחה תחומים חדשים של מתמטיקה עיונית ו"ניסויית"; היא פתחה תחומי עיון חדשים בפיסיקה של החומר המעובה; היא שינתה את האופן, שבו אנשים מתבוננים בתופעות הטורבולנציה במערכות הידרודינמיות. בתחומי הפיסיקה של פלאסמות, ביולוגיה והכימיה יש לה השלכות שמשמעותן רק מתחילה להתחוור.