
מ. יהודה פולקמן
חתן פרס וולף ברפואה 1992

מ. יהודה פולקמן
שייכות בעת הענקת הפרס:
ביה"ס לרפואה של הארווארד, ארה"ב
נימוק למתן הפרס:
"על תגליותיו שהובילו ללידת מושג האנגיוגנזה ולפיתוח תחום מחקרו".
שותפים לפרס:
ללא שותפים
הנחתו של מ. יהודה פולקמן, כי גידולים מוצקים תלויים באנגיוגנזה (היווצרות כלי-דם), ותגליותיו שבאו בעקבותיה, הביאו להתפתחות התחום של חקר האנגיוגנזה. יחד עם שותפיו למחקר, פיתח פולקמן את המתודולוגיות הדרושות לחקר האנגיוגנזה, ובהן השיבוט והתרביות הראשונות של תאי אנדותל נימיים, מבדקי ביואסאי הראשונים בחי, וההמחשה הראשונה של האנגיוגנזה במבחנה. הוא השכיל לפענח את השלבים העוקבים בגדילת כלי-דם נימיים. כדי להסביר כיצד מתפתחת מכלי-דם אלה צנרת תלת-ממדית, הוא הראה, כי יש קשר בין צורת התא החי לבין בקרת הגדילה. באופן זה, הגיעו פולקמן ואחרים לחקר המימוש הכימי-מכני של ביטוי הגנים, על-ידי האינטראקציה בין מרכינים של שלד התא לבין מולקולות בלתי-מסיסות במטריצה החוץ-תאית, שהוא היום תחום מחקר חדיש בזכות עצמו.
פולקמן הוסיף וגילה את מעכבי האנגיוגנזה הראשונים מסוגם, הלא הם הסטרואידים האנגיוסטטים. בעקבות תגלית זאת באו הן ההוכחה כי גורם – קרישה מספר 4 בטסיות-הדם הנו מעכב אנגיוגנזה, והן ההפרדה של מעכב אנגיוגנזה ראשון שמקורו בפטריות, בעצם הימים הללו נערכים ניסויים קליניים במעכבי אנגיוגנזה בשאת כל-הדם (ההמאנגיומה), המסכנת חיי ילדים, ואף אושרה עריכתם בשאת נימי-הדם (הניאו-ווסקולריזציה) של קרנית-העין, המסכנת את הראייה.
מחקריו של פולקמן מוסיפים להוליד תובנות חדשות, וניסויים מקוריים להבהרת מנגנוני בקרת הגדילה במערכות נימי-הדם הזעירים. בשנים האחרונות הוסיפה מעבדתו לעסוק בפענוח מושג המחלות האנגיוגניות, ואף החלה בחקר הגנטיקה המולקולרית של המעבר למצב האנגיוגני בעת היווצרות גידולים.
